הקרחון מתחת לפני המים- כמות מקרי ההדבקה שלא נבדקו בסין לפני פרוץ המגיפה

לפני מספר ימים דיווחנו כאן על כתבה בMedium שניסתה להעריך את מספר המקרים האמיתיים באמצעות מודלים המתבססים על נתונים חלקיים.

נציג כאן מאמר שפורסם אתמול במגזין המדעי science (אחד המגזינים המדעיים המובילים בעולם), המציג מודל מבוסס על מגוון רחב של נתונים שפורסמו, ומושפע מהאמצעים שננקטו (כולל הסגר) בנקודות זמן שונות.

https://science.sciencemag.org/content/early/2020/03/13/science.abb3221?fbclid=IwAR38X78HqaupdWyvaw4OMV-rscwg_l5ELzHYlGFvK2ju73yDC7NXYy3OLBQ

מסקנות עיקריות לממהרים:

• האמצעים שננקטו בסין הצליחו להוריד את קצב התפשטות הוירוס, העלו את קצב הדיווח על הנדבקים והורידו את העומס על מערכת הבריאות.
• הכותבים טוענים כי המגיפה בסין הושפעה בעיקר מהמקרים הלא מדווחים, שתרמו להתפשטות הוירוס.

מתוך הנתונים עולה כי ישנה אפשרות להדבקה פרה-סימפטומטית, כלומר אנשים יכולים להיות מדבקים לפני שמופיעים להם סימפטומים של מחלה, ובוודאי לפני שאישרו בבדיקת מעבדה שהם חולים בקורונה. ייתכן ויש 3 ימים נוספים בהם אנשים לא חווים סימפטומיים אבל יכולים להדביק

• (בעקבות נתונים המצביעים מצד אחד על 9 ימים הפרש בין הדבקה (כלומר contact בין אדם חולה לבריא) לבין אישור מעבדתי למחלת קורונה, אל מול נתונים אחרים המצביעים על 6.6 ימים בין תחילת הסימפטומים לבין אישור מעבדתי). נדגיש כי יש צורך במידע נוסף על מנת להסיק מסקנות חד משמעיות בעניין יכולת ההדבקה על אסימפטומטיים.

המסקנות מהמאמר מתכתבות באופן ישיר עם דבריו של יו"ר WHO אתמול- test, test, test, כלומר כמה שיותר נבדוק, ככה נדע יותר על מימדי ההתפשטות.

קצת יותר לעומק:

אחוז המקרים האמיתיים הלא מדווחים (כלומר, אנשים אשר נדבקו בנגיף, שאינם עוברים בדיקה) הוא נתון אפידימיולוגי קריטי המשפיע על פוטנציאל התפשטות המגיפה. מקרים אלו הם לרוב נדבקים עם מחלה קלה או ללא סימפטומים ולכן לא פונים לשירותי הרפואה על מנת להיבדק וממשיכים בשגרת חייהם באין מפריע.

על מנת להעריך את הפוטנציאל האפידמי של SARS-CoV-2, הכותבים השתמשו במודל מתמטי על מנת להעריך מה קרה בסין בשבועות שלפני ואחרי הסגר על ווחאן.

המודל מדמה את הדינמיקה (בהיבטים של זמן ומקום) של התפשטות הנגיף ב-375 ערים בסין.

• עד הסגר שהוטל על ווחאן ב23 בינואר, נרשמו 801 מקרים מדווחים.
• ה- Reproductive number) Re), או מספר האנשים שאדם אחד יכול להדביק, עמד על 2.38. 
  

המסקנות מהמודל במאמר:

• רק כ- 14% מהמקרים בסין היו מדווחים. באמצעות המודל שבנו הם העריכו כי בין 10-23 בינואר היו 13,118 מקרים בווהאן (סך כל המקרים- כאלה שדווחו וכאלה שלא), כאשר כ- 86% מהם היו מקרים לא מדווחים.
• המקרים הלא מדווחים היו המקור לזיהום ב79% מהמקרים.
• במצב תיאורטי בו כמות הנדבקים שלא דווחו לא הייתה מדביקה, סך כל המקרים בסין היה יורד בכ-80%. מעל 80,000 אנשים נדבקו בסין- כלומר מדובר בסדר גודל של 65,000 מתוך הנדבקים.

הסגר שהוטל על ווחאן שינה את התמונה. הסגר כלל הגבלות תנועה, בידוד וריחוק חברתי שנאכף ע"י הממשלה. תוצאות המודל בימים שלאחר הסגר:

• קצב ההדבקה של המקרים המדווחים הצטמצם לכחצי ממה שהיה לפני כן
• מספר האנשים שאדם אחד יכול להדביק (Re) ירד ל-0.99.

שימו לב שהמודל איננו מתאים לכל המדינות לאור שימוש באמצעי אכיפה שונים, הנחיות ומגבלות תנועה שונות, קצב ביצוע בדיקות והדיווח.