03-309-4421

האם מחלימים מוגנים מפני הדבקה חוזרת?

אחד הנושאים החשובים העומדים על הפרק מאז פרוץ מגפת הקורונה, היא סוגיית ההדבקה החוזרת והחסינות מפני הנגיף. סקרנו מספר היבטים של הנושא בעבר, אך היום נסכם את הממצאים החדשים בנושא הדבקה מחדש וחסינות, ונדבר בנוסף גם על ערכן של בדיקות הנוגדנים והמשמעות של אבולוציית הנגיף בחודשים האחרונים.

הדבקה מחדש לעומת הפעלה מחדש – מה ההבדל?

נזכיר את הדקויות בנושא זה, שדיברנו עליו בטור קודם – חשוב להבין כי קיימת הפרדה בין הדבקה מחדש (re-infection) לבין הפעלה מחדש (re-activation).

הדבקה מחדש מתארת הדבקה חוזרת לאחר החלמה מלאה של האדם, זאת בדומה לאדם שנדבק כל חורף בנגיף האינפלואנזה שגורם למחלת השפעת.
הפעלה מחדש מתארת תכונה של הנגיף, בה הוא שוכן בצורה "רדומה" בתאים של מי שנדבק בו ולעיתים עובר הפעלה מחדש ומתפרץ. נציין כי ככלל, אין עדויות שתכונה זו מאפיינת את משפחת נגיפי הקורונה, אך אין לנו עוד די מידע על תכונה זו בפרט בנגיף הקורונה החדש.

מה ידוע לנו אודות הדבקה מחדש בקרב משפחת נגיפי הקורונה?

משפחת נגיפי הקורונה מתחלקת לשתי קבוצות עיקריות: SARS Human CoV ו- Non-SARS Human CoV. ישנה נטייה מוטעית להתייחס למשפחת נגיפי הקורונה כמקשה אחת, דבר אשר מביא לבלבול והפצת ידיעות כוזבות בציבור. לכן, חשוב להפריד בין קבוצת Non-SARS Human CoV, שכוללת נגיפים עונתיים שמרבית האנשים ידבקו בהם יותר מפעם אחת בחיים (בקרב משפחה זו נמצאים נגיפים הגורמים להצטננות הנפוצה למשל), לבין קבוצת ה-SARS-CoV המכילה גם את הנגיף הנוכחי עמו אנו מתמודדים, הגורם למחלת ה-COVID-19.

לקבוצת ה-SARS-CoV, משתייכים גם נגיפי ה-SARS-CoV-1 וה-MERS שהביאו למגפות קודמות, אך מפני שמגפות אלו נגמרו זמן קצר יחסית לאחר הופעתן והיקפן לא היה מאוד משמעותי, ישנו מיעוט של מידע אודות הדבקה מחדש והתפתחות חסינות מפני נגיפים אלו.

ומה לגבי הדבקה מחדש ב-COVID-19?

היקף ההדבקה מחדש, הסבירות לכך או גורמי הסיכון לא ברורים בשלב זה, אך קיימות עדויות מרחבי העולם על מקרים בודדים של הדבקה מחדש.

בתחילת חודש ספטמבר, דווח על שני מקרים של הדבקה מחודשת בנגיף, האחד בהונג-קונג והשני בנבדה שבארה"ב. כדי לקבוע שההדבקה מקורה בשני אירועים נפרדים, חוקרים ריצפו את הגנום של הנגיף בכל אחד מאירועי ההדבקה ונמצא כי ישנם מספיק הבדלים גנטיים כדי להניח כי ההדבקה נעשתה ע״י שני תת-סוגים שונים של הנגיף.

במקרה אשר דווח בהונג-קונג ההדבקה החוזרת התרחשה כ-142 יום לאחר ההדבקה הראשונית, ודווח כי המחלה הייתה פחות חמורה לעומת ההדבקה הראשונית, כך שיתכן ונרכש ״זיכרון חיסוני״ שהוביל למופע קל יותר.
מצד שני, במקרה אשר דווח בנבדה, ההדבקה החוזרת התרחשה בהפרש של כמעט חודשיים, והמחלה בהדבקה השניה הייתה סוערת וחמורה יותר. עובדה זו מעלה את השאלה האם קיום נוגדנים מהדבקה קודמת, יחד עם שפעול מערכת החיסון, דווקא עלול להחמיר את התגובה לנגיף, ואף מסייע לו במקום להלחם בו?

זוהי תופעה נדירה המכונה ״antibody dependent enhancement״, אשר דווחה בעבר בעת ניסיונות לפתח חיסון לנגיף אחר מאותה המשפחה-MERS-CoV.

גם על פי הגדרת ה-CDC הרשמית, טרם נמצאה הוכחה חד-משמעית לכך שאכן מתפתחת חסינות מפני הדבקה חוזרת בנגיף.

נראה כי האתגר העיקרי בנושא זה הוא היכולת להוכיח כי מדובר בהדבקה חוזרת בנגיף אשר התרחשה לאחר החלמה מלאה, ולא בהפעלה מחדש – נוכחות מתמשכת של הנגיף על מאז ההדבקה הראשונית.

איך ניתן להתגבר על אתגר זה? יש צורך בזמינות גבוהה של בדיקות למחלימים, שתכלול גם מדיניות בדיקות נרחבת במחלימים ללא סימפטומים, לצד מדיניות בדיקות סקר ומעקב אחר מהלך המחלה וההחלמה שלהם.

נמצאתם חיוביים בבדיקה סרולוגית – האם זה אומר שאתם חסינים מפני הדבקה נוספת?

התמונה העולה מן המחקרים השונים היא שישנה קורלציה חיובית בין חומרת המחלה לריכוז הנוגדנים בדם, כאשר בחולים אסימפטומטיים ישנן רמות נמוכות יותר של נוגדנים, אך ישנן אי-הסכמות בספרות סביב נושא זה.

תוצאות אלו חושפות את השונות הגדולה בתגובה החיסונית לנגיף הקורונה החדש ומדגישות את הצורך בחיסון עתידי גם עבור אלו שהחלימו ממחלה קלה או אסימפטומטית.

נציין כי במרבית המקרים, חסינות נבדקת ע״י בדיקת נוכחות נוגדנים ומבחנים סרולוגיים. אולם, ישנן מס׳ עדויות כי לא כל המחלימים מן הנגיף מפתחים נוגדנים וישנה שונות רבה בין המבחנים הסרולוגים המקשה על קביעת סטנדרט אחיד ואמין.

לכן, התועלת של בדיקות סרולוגיות לקביעת נוכחות או העדר הדבקה או הדבקה חוזרת נותרה לא מוגדרת היטב. בשל כך, בדיקות סרולוגיות אינן בשימוש לקביעת חסינות או החלמה בשלב זה.

למרות העובדות הנ"ל, השיח הציבורי על חסינות ל-COVID-19 עוסק בעיקר בהתפתחות נוגדנים, ככה"נ מפני שבדיקות נוגדנים הן קלות לביצוע, מהירות וזולות. כמו כן, חסינות אוכלוסיה מוערכת לרוב באמצעות בדיקות סקר סרולוגיות של מדגם מייצג מהאוכלוסיה המודדות חסינות הומורלית (כלומר בדיקות נוגדנים).

בהקשר זה, חשוב לזכור כי תגובת מערכת החיסון מורכבת גם מתגובה של תאי T, אשר מהווה חלק אינטגרלי וחשוב בהתמודדות עם הנגיף, ובפרט בפיתוח חסינות ארוכת טווח, וזאת על אף שתחום זה זכה לתשומת לב מועטה במדיה.

האם נגיף הקורונה עובר מוטציות, ומה ההשפעה אם כך על התפתחות חסינות והצלחת החיסון העתידי?

חשוב לזכור כי הדבקה חוזרת בנגיפים אינה תופעה נדירה, והדיווחים הבודדים שהזכרנו אינם בהכרח מדאיגים או מעידים על הוירולנטיות של הנגיף (היכולת שלו לחולל מחלה). שינויים (מוטציות) תדירים בחומר הגנטי של נגיפים מתרחשים באופן שגרתי.

על פי מחקרים, נגיף הקורונה החדש צובר בממוצע 2 מוטציות בחודש. כלומר, צורות הנגיף המסתובבות כיום שונות במעט מן הגרסה הראשונה שנחשפה בווהאן, עד כדי 99.95% זהות לנגיף המקורי. מדובר בקצב התפתחות מוטציות איטי בהשוואה לנגיפים כמו נגיף האינפלואנזה ו-HIV.
במחקר שנעשה בבריטניה, במסגרתו רוצפו גנטית 25,000 דגימות COVID-19 שנלקחו מחולים מאומתים, דווח כי מוטציות שאותרו לא נמצאו קשורות לעלייה בתמותה בקרב החולים.
כן פורסם כי קיימת מוטציה שהגבירה את יכולת ההדבקה של הנגיף, אך יש להדגיש כי תוצאות אלו התקבלו במעבדה ולכן אינן מייצגות באופן וודאי את התנהגות הנגיף באוכלוסייה.

לסיכום, מהידוע עד כה ניתן להסיק כי גם אנשים שחלו ב-COVID-19 והחלימו, או אנשים שנמצאו חיוביים בבדיקה סרולוגית, צריכים לשמור על הנחיות הזהירות, זאת מפני שטרם נמצאו הוכחות חד-משמעיות כי נוגדנים שמפתח אדם שהחלים מספקים הגנה נגד הדבקה מחדש, או מקלים על התסמינים בהדבקה חוזרת.

היות שעד כה דווחו מקרים בודדים של הדבקה מחודשת, לא ניתן בשלב זה להסיק מסקנות בנוגע להיקף התופעה, חומרתה של הדבקה חוזרת בהשוואה להדבקה הראשונית, גורמי הסיכון, מאפייני החולים ומשמעותה בכל הנוגע לחסינות עדר.