כאשר בוחנים את האלטרנטיבות בין קבלת טיפול לבין אי קבלה, מסתכלים על הנתונים סטטיסטים, ומגלים כי לעיתים עשויי להיות הבדל של אחוזים בודדים בלבד בין שתי האופציות. במקביל, קיימים גם הבדלים מהותיים לא פחות, כמו תופעות לוואי משמעותיות אשר משפיעות על איכות החיים של המטופל במידה ובחר לקבל טיפול. 

קיימים מספר גורמים חשובים שיש להבין בנושא של קבלת החלטות רפואיות.

כמות המידע כיום היא עצומה. הידע הרפואי מכפיל את עצמו בקצב בלתי נתפס, ומצטבר לנפחים שאף אדם בודד לא יכול להכיל. בנוסף, מרבית הרופאים היום הינם בעלי תת-התמחויות מאוד ספציפיות, וכל אחד מתמקצע בחלק מאוד מצומצם של מצב רפואי מסויים, כך שהיכולת שלהם לראות את מכלול המצב של החולה מוגבלת לעיתים. נקודה משמעותית נוספת היא איכות המידע הקיים. כלומר, קיימים פרסומים רבים מאוד העוסקים בתחום הסרטן, אך מעטים מהם הינם מחקרים התערבותיים עם בקרת אקראיות (Randomized Controlled Trial-CRT). כאשר אנחנו שוקלים מחקר מבוסס ראיות יש חשיבות לאיכות ולאופן בו המחקר בוצע. 

רוב המטופלים נחלקים לשלוש גישות בבואם לקבל החלטה על המשך הטיפול. חלקם משאירים את ההחלטה בידי הרופא באופן מוחלט וחלקם מבקשים מידע בלבד ללא ייעוץ, על מנת להחליט לגמרי בעצמם. אך מרבית המטופלים מבקשים את הסבריו המפורטים של הרופא במטרה לבקש את עזרתו בקבלת ההחלטה, ועל מנת שיבינו את הבחירה שהם מבצעים באופן המלא והשלם ביותר. 

“הגישה הרואה את המטופל כפסיבי, ‘אתה הרופא אתה תחליט’, הולכת ונעלמת.” מסביר פרופ’ פרנקל. “אנחנו עוברים למודל של e-patient שהוא הרבה יותר אקטיבי, מחפש את המידע, שותף באיסוף המידע ומנסה להגיע בעצמו, עם גוגל ושותפיו. יש עלייה דרמטית בכוח של המטופלים, וביכולת שלהם להשפיע על טיב הטיפול שיקבלו. קיימים יותר שותפים פעילים באיבחון ובקבלת ההחלטות.” 

ניתן לחלק את מנגנון קבלת ההחלטות לצעדים פרקטיים. תחילה, עלינו לזהות את נקודת הדילמה. לאחר מכן, עלינו לאסוף את המידע, לנתח אותו ולזהות את האלטרנטיבות השונות תוך שקילה של ההוכחות לכאן ולכאן. בהמשך, עלינו לבחור את אחת הדרכים ולנקוט בצעדים אקטיביים על מנת להוציא את ההחלטה לפועל. לבסוף, עלינו לבחון לאחור את החלטתנו.  

בשנים האחרונות הרפואה עוברת תהליך בו המטופלים הופכים לאקטיבים יותר ויותר בתהליך קבלת ההחלטות. זוהי פוזיציה מאוד קשה, בעיקר כשהמטופלים והרופאים כאחד מרגישים לחץ שעליהם “לעשות משהו”. לכן, יש חשיבות מאוד גדולה להגיע לנקודה של החלטה משותפת יחד עם הרופא המטפל, אשר תהיה מבוססת ידע ושיקול דעת. 

  “כאשר ניגשים לתהליך החלטה מושכל לבחירת טיפול, יש לנו מצד אחד את בטיחות הטיפול – מה הסיכונים ותופעות הלוואי – ומצד שני את יעילות הטיפול – כאשר שם אנחנו שוקלים טיפול לעומת העדר טיפול, אם ניתן למצוא מידע כזה.” פרופ’ פרנקל מסכם. “עלינו לשקול אופציות נוספות שניתן לשלב, שכרוכות בסיכון מופחת ולעתים הוכיחו יעילות טובה יותר, כמו שינויי אורח חיים ושינויים תזונתיים. גם הפחתת מתח (stress reduction) היא חלק מאוד חשוב במערך השיקולים, עם השפעה מוכחת מחקרית על הגוף. בנקודה זו חשוב להבין מי נמצא בצוות שלי, מי עוזר לי בקבלת ההחלטות בתהליך המכל כך מורכב הזה, ובשורה התחתונה להבין מה נכון יותר עבורי  – לעשות יותר, או לעשות דווקא פחות?”